פורסם 27.12..07
איש גדול מימדים , בימי מלחמת העולם הראשונה , שימש כקצין פרשים
בצבא האוסטרו הונגרי , נדיר לבני מוצאו באותם ימים .
לאחר שנים של מלחמה חסרת טעם , חזר לביתו והתחתן , עבד כחוטב עצים .
כמה שנים מאוחר יותר הקים מנסרה בעצמו , ואט אט קנה שטחי יער ואפילו אוניה לצורכי
העברת העץ .
איש קשוח , חזק , ממעט לדבר ואוהב לחבק .
שני בניו קראו לו “אדוני ” .
בזמן מחנות הקיץ , היה מופיע פתאום , עם תיקו הגדול , בתיק, אוכל שהביא לבניו מהבית.
הגיע ברגל , לפעמים הלך מספר ימים , השאיר אוכל … ונעלם חזרה ליער .
*******************************************************
לאחר מספר שנים תחת שילטון סובייטי
מלחמה חדשה עמדה בפתח , בצורה אירונית … התגייס שוב לצבא ,
זמן קצר לאחר מיכן , מדינתו כרתה ברית עם גרמניה .
והוא מצא עצמו ,
מהר מאוד ,
מחוץ לצבא ובמחנה ריכוז ….
*************************************************
שנים עברו ,גורלו לא נודע…..
יום אחד דפיקה על דלת דירה קטנה בבודפסט .
“מי אתה”?
שאלה אישה צעירה כשפתחה את הדלת .
חלקיק שניה לאחר מיכן…. היא קלטה
בדלת עמד אחיה ,האיש הגדול הפך,
לשפוף , חיוור , במשקל 40 ק”ג עם מספר על היד .
אבל חי .
הגיע ברגל מרחק של כמעט 1500 ק”מ לאחר שיחרורו.
כן , גם אישתו וילדיו שרדו , שהו מספר שנים במחנות עבודה , אבל שרדו .
לא רצה להשאר יותר במדינה שבגדה בו .
הוא ומשפחתו ויתרו על רכושם ואזרחותם כדי שיוכלו לעזוב
*************************************************
הגיע למקום חדש בחוסר כל .
בניו מיד נקלעו למלחמה חדשה ,
הוא כבר לא הלך יותר , מאס במלחמות .
מצא עבודה שאהב , שומר יערות של קרן קיימת .
אישתו שהיתה רגילה במשרתים , עבדה ככובסת כדי שבניהם יוכלו ללמוד הנדסה .
*********************************************
לאחר מות אישתו , נשאר לבד בבית שביער ,למרות גילו ,
לא רצה לעזוב בשום אופן .
נכד אחד בא לישון בסופי שבוע .
בתחילה , בגלל שביקשו ממנו לישמור ולעזור .
קשה היה להסתדר עם האיש הגבוה, השתקן עם הגינונים הזרים .
היו כללים נוקשים בבית , קמים מוקדם , הארוחות בשעות קבועות .
ובלילה הולכים לישון מוקדם .
עם הזמן התקרבו , שיחקו שח , אספו בולים ודיברו .
בחופשת הקיץ , כבר רצה לבוא , וגם הסבא התגמש ,
כבר היה מוכן שלא ילך לישון מוקדם בלילות , וישאר לשחק עוד קצת אצל הילד של השכנים .
***************************************
פעם אחרונה היתה בבית החולים , האיש היה חולה אנוש .
אמר לנכד ,”אל תבוא לבקר אותי יותר כאן בבקשה “
הנכד עוד ניסה להתנגד .
לא עזר ,
הוא ביקש שוב “לך ואל תחזור שוב”.
הוא מת לאחר מספר ימים .
****************************************
רק שנים מאוחר יותר ……….
באמת הבין את הבקשה .
לפעמים צריך פשוט ללכת בלי להסתכל לאחור שוב