18.8.09
בשילהי קיץ 2003 כבר עברנו לגור בבית החדש , הגדולה החלה כיתה א ולקטנה מלאו שנה . ניצלתי כמה ימי חופש ונסעתי לסיני ,הייתי אמור לחזור בשבת. ביום שישי כעדיין לא הייתי בבית . השכנה הביאה כלב שמצאה דרוס בכביש ליד חוסאן , היה לו קולר עור כנראה היה כלב של אחד הערבים בכפר . כאן בבית לא רצו לקחת אותו ללא אישורי , ידעו מי צריך לטפל בו . נלקח לצער בעלי חיים בירושלים לסופהשבוע, שם אובחן כבעל כתף או רגל מרוסקת , לא ממש היו בטוחים בדיאגנוזה ,כי לא היה מי שישלם על צילום . במאמר מוסגר אמרו לשכנתי ,כי הוא לא יחזיק מעמד זמן רב במצבו הנוכחי עם עוד כלבים באותו כלוב. כאשר שבתי מסיני בשבת כבר חיכתה לי מתקפה של הגדולה שנאמץ את הכלב . כי אם לא , הוא יומת . אמרתי לה שיש תנאי אחד , אשלם על צילום, אראה אותו ואחליט . גם כך היו ,2 בנות קטנות ולא רציתי לגדל כלב נכה קשה . ביום ראשון נסענו השכנה ואני לצער בעלי חיים. הצילום גילה סדק/שבר גדול מאוד בכתף קידמית ימין, הכלב היה נראה מלוכך ועלוב. הוטרינארית הודיעה חד משמעית שחייבים ניתוח קשה של חיתוך חלק מהעצם + ברגים , מה שיגרום לקיצור משמעותי של הרגל . טיעון דומה שמעתי על הכתף שלי שנתיים קודם. טיעון שהתעלמתי ממנו לגבי עצמי . החלטתי לקחת אותו כמות שהוא , מצא חן שנתן לי למשש את הכתף. למרות שמאוד כאב. …. שתק . הבאתי אותו הביתה , תקעתי מוט ברזל בחצר וקשרתי את הכלב עם חבל קצר מאוד למוט . לא רציתי שיסתובב על רגל פגועה . בשבוע הראשון לא היה לו שום רצון לזוז , רק אכל מעט , ניקיתי אחריו יום יום כדי שירגיש נוח . אחרי שבוע קם , הבת הקטנה שרק התחילה לדבר החליטה שהוא —בובי !! בכל יום,צעד מעט יותר . כול יום לקחתי אותו לסיבוב קצת יותר ארוך . מנסיון פציעות לא דל , ידעתי שחייבים ללחוץ קצת כדי להבריא מהר . בכול פעם הצעדה התארכה מעט , עד לשלב שהחל לצלוע ואז חזרנו לקשירה ולמנוחה . האופי שהתגלה בתחילה התברר כמדוייק , כלב עמיד חזק ושתקן . אחרי חודש כבר צעדנו יחד למעיין הקרוב , מרחק של כמעט 3 ק”מ . אחרי חודשים כבר הצטרף אלי לריצות , עדיין קצת צלע , אבל הבריא . בובי התברר כאליל הילדים , סבל התעלליות קשות מידי זעטוטים בלי להניד עף עף . וגם כאשר הוא נפצע באיזו מריבה ,עם כלב אחר שתק . אופי עצמאי , ולמעט תקופות שלג וקור , סרב להכנס הביתה לישון , ושוטט לו ביער .מן חצי בר כזה . לפעמים רץ לידי כמעט 30 ק”מ בזמן רכיבה על אופנים , כמובן שלא הוויתי לו אתגר בריצה . כשהייתי בחול , כמעט לא אכל . כלב יאהב אותך גם אם אתה מכוער ועקום או רשע וטיפש . במקרה של בובי , אני חושב שדווקא התמזל מזלו 🙂 אני חושב שאני לא רשע או טיפש בתחילת הפוסט הוספתי שיר של Fine Young Cannibals – עם Funny How Love Is |
סוף דבר 26.4.21
הפוסט המקורי נכתב לפני 12 שנה בערך אז בובי היה כבן 6
בדיוק בגיל של ענבר, הבת הקטנה שלי. שהיום עזרה לי לקבור אותו .
בעיקרון כלבים קטנים חיים זמן רב יותר מכלבים גדולים וכלבים מעורבים זמן רב יותר מכלבים גזעיים .
מה שקובע את אורך החיים המקסימלי זה קצב חלוקת התאים ומספר החלוקות
אצלנו בני האדם מספר החלוקות נע בין 40-60 זה
” מספר הייפליק ”
או
“גבול הייפליק “
הגבול הנ”ל התגלה בתחילת שנות השישים של המאה העשרים על ידי החוקרים
לאונרד הייפליק ופול מורהד
אצל כלבים גבול הייפליק נמוך בהרבה , סביב 20 .
מה שמביא את גבול חיי כלב זקן מאוד
ל סביב 18 עד 20 שנה.
******************************************
בתחילת ימיו כאשר גרנו בבית די מובדד בקצה היער , בובי נהג לחיות בחוץ משוחרר
עם השנים ,נוספו שכנים סביבנו , ונאלצנו לקשור אותו תחילה
ואז בחוסר רצון ,( שלו )
התחיל לגור בבית .
במשך השנים אכל מעט , רץ הרבה , מיעט מאוד לבקר וטרינרים , וגם לא שמע בעצתם בדרך כלל
וחי לא רע
בשלווה .
כנראה שזה המתכון לחיים ארוכים .
לפני כשש שנים ,
עזבתי את הבית וגרתי בקראוון , מחוסר מקום , לא עבר איתי.
לפני כשנתיים וחצי כשעברתי לבית החדש , כבר היה זקן מידי מכדי לעבור.
נותר לגור בבית הישן שהיה רגיל אליו , בהדרגה הפסיק לרוץ איתי .
לפני כחצי שנה החל ממש להראות סימני זיקנה מתקדמים ,
החל לפתח דלקות מפציעות קלות שבעבר עברו לו בקלות .
הלילה הרגיש לא טוב, ומת לפנות בוקר.
כאמור כמעט בן 18 .
לאחר ויכוח מה לעשות עם גופתו , לבסוף קברנו אותו ליד עץ הלימון בבית הקודם .
לי אישית אין שום ערך לגופה של כלב או של אדם
מה שהיה בפנים
מת!
נותרה כליפה חסרת ערך
מצידי,
שאת גופתי ישליכו לפח האשפה לאחר מותי .
מה שאמרתי לבת הקטנה היום בזמן שחפרנו קבר לבובי
” אוי לכן אם תשלמו שקל לחלאות האדם של “חברה קדישא ” על הקבורה שלי
אם זה יקרה
אני מבטיח לקום מהקבר
“ולהראות לכם מה זה .”
אני לא טיפוס סינטמנטלי והמוות הזה היה צפוי .
18 שנה זה חתיכת פיסת חיים .
היו לא מעט שנים שבובי ואני רצנו כל יום כמעט יחד ביער
עדיין רץ באותו מסלול 20 שנה בערך
***************************************************************
כמה מחשבות חלפו בראשי היום במשך היום .
פחות ופחות דברים קושרים אותי לחיים הקודמים שלי .
נותרו מעט מאוד מחויוביות למעט מאוד אנשים .
פעם ,כשהייתי עם שני הורים בחיים
ונשוי ,
בלא מעט ארוחות משפחתיות
בחגים או ימי שישי בערב .
נאלצתי “לבלות ” עם קרובי משפחה נאלחים שלא סבלתי.
חובה הזו נעלמה לה
וטוב שכך .
אם לא הבנות שלי .
שחיות כרגע כאן בארץ , ועדיין זקוקות לי.
בקלות הייתי אורז מעט חפצים וממשיך פשוט לשוטט בעולם תקופה ארוכה .
המחשבות הללו חלפו , כנראה ,
כי בובי , פשוט היה סוג של שריד שחיבר אותי לתקופת חיים שעברה ולא תשוב עוד.
גם השריד הזה נעלם היום .
השיר בתחילת הפוסט זה השיר מהפוסט המקורי שנכתב ב 2009
אוסיף שיר נוסף יחסית חדש
ערב טוב